החלטה בתיק ע"מ 2332/10

כללי

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חברות ופעילות בארגון אלקוטוב אלטולאבי השייך לחזית העממית. עוד מואשם המשיב בכך שבמסגרת חברותו האמורה עסק בארגון טקסים ותליית כרוזים וכתבות מטעם הארגון.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים נדחתה על ידי בימ"ש קמא. ביהמ"ש נימק את החלטתו בצורך למנוע אפליה בין עניינו של העורר לבין זה של מעורב אחר בפרשה אשר שוחרר בהסכמת התביעה על אף שגם לגביו הייתה קיימת תשיתית ראייתית דומה. אי לכך הורה בימ"ש קמא על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

טיעוני הצדדים בערר

התביעה הצבאית חולקת על קביעותיו של בימ"ש קמא. לטעמה, יש להבחין בין עניינו של המעורב הנוסף, אסלאם כתאנה (תיק בימ"ש (יהודה) 3878/10), אשר חברותו נפסקה בשנת 09', לבין זה של המשיב, שחברותו, על פי הטענה, נמשכה עד למעצרו. בנסיבות אלה, סבור התובע כי היה על בימ"ש קמא להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

הסנגור חולק על טענת התביעה. לגישתו, גם בחומר הראיות בנוגע לאסלאם קיימות ראיות המצביעות על המשך חברות עד למעצר בהתאם להלכת קוואסמה. עוד טען הסנגור כי אין היגיון ואין הצדקה לחזקה הקבועה בהלכת קוואסמה במקרה דומה לשלנו בו אין ראיה לפעילות במשך שנתיים טרם המעצר ואף העדים המפלילים נעצרו כשנה וחצי לפני מעצרו של המשיב, כך שלא יכלו למסור כל מידע בנוגע למעשיו לאחר מועד זה.

דיון והכרעה

התשתית הראייתית עליה נסמכת התביעה מצויה בעיקרה באמרותיהם של שני עדים מפלילים, עדי התביעה שלוש וארבע. עד התביעה מספר ארבע מסר באמרתו מיום 3.2.09 כי המשיב היה חבר בוועדת ההקמה והפיתוח של ארגון "אלקוטוב" באוניברסיטת ביר זית. עד התביעה מספר שלוש מסר דברים דומים, לפיהם המשיב היה חבר בארגון ובוועדה תרבותית (אמרה מיום 7.9.10).

המפלילים הנ"ל אינם מסייגים את חברותו של המשיב ואף הוא כפר באופן מוחלט במיוחס לו. בנסיבות אלה, על פי הלכת קוואסמה (עד"י איו"ש 56/00 התוב"ץ נ' קוואסמה) מתגבשת חזקה שבעובדה לפיה חברותו של המשיב נמשכה עד למעצרו. ההיגיון שבחזקה זו פורט בהרחבה בפסק דינו של נשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים דאז אל"ם ש' גורדון ואין כאן המקום לחזור ולנתחו. אציין, עם זאת, כי לשאלת מעצרם של מפלילים או עזיבתם את הארגון אין קשר לחזקה. חזקה זו כשמה כן היא, הנחה עובדתית קונסטרוקטיבית הבאה לגשר על העדר ראיות פוזיטיביות להמשך חברות על פני רצף הזמן. משכך, קיומה של החזקה אינה מושפעת משינוי שחל בנוגע לעדים, אשר תפקידם מסתכם בקשירת הנאשם לארגון בשלב הראשוני. 

זהו המקרה בנידון דידן בו אין כל ראיה לסתור המשך חברות כפי שנטען על ידי התביעה.

שונה הוא הדין בנוגע לחברו של המשיב אסלאם, לגביו קיימות אמירות של שני עדים כי חברותו נפסקה עוד בשנת 09'. אמת אפשר היה להתבסס על עד שלישי ולטעון באופן שונה, אולם אין ספק כי הביסוסים לטענה זו רופפים עד מאוד ובמצב בו קיימות אמרות פוזיטיביות בדבר סיום החברות  יש היגיון בהחלטת התביעה שלא לייחס לעד זה חברות עד למעצרו.

שאלת המשך החברות הינה שאלה מכריעה באשר לקיומה של עילת מעצר. הפסקת חברות, העומדת במבחן הזמן, מלמדת על צמצום הסיכון הטמון בהצטרפות להתאחדות בלתי מותרת, עד כדי ביטולו. שונה הוא הדין כאשר בפנינו נאשם אשר לא עשה את הצעדים להתנתק מהמסגרת האסורה בה פעל. בעניין זה יש אף לחזור ולחדד כי לשאלת העדר הפעילות אין משמעות רבה בבחינת פוטנציאל הסיכון, כאשר הערכת הסיכון נעשית בעיקר על סמך הנכונות להצטרף לארגון אסור המבטאת השקפה הדוגלת בהפרת החוק וביצוע מעשים חמורים ומסוכנים.

לנוכח האמור, יש לומר כי במקרה דנן אין בפנינו מצב של אפליה פסולה בין שווים, אלא הבחנה מתקבלת בין מי אשר שחרורו עלול לסכן את ביטחון האזור בסבירות גבוהה לבין מי אשר הסיכון האמור פחת.

על יסוד האמור, יש לקבל את ערר התביעה ולהורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, 28 בספטמבר 2010, כ' בתשרי התשע"א, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

משנה לנשיא

רמ"שית: השש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: